green

"מה חשבת שצבעת תשיער לירוק?"

"למה עשית את זה?"

"את כבר ילדה גדולה, תתבגרי".

תחושת החוסר מיצוי לא עוזבת אותי,

חייה בתוכי, עולה וירודת.

הייתי צריכה משו קיצוני, חדש וכואב בחיי.

אז לקחתי צבע ירוק וצבעתי.

לבד, בהתרגשות של ילדה בת 5,

ישבתי על רצפת חדרי וצבעתי.

חוויה של פעם בחיים.

אם לא עכשיו אז מתי...

טינופת

התעוררתי הבוקר בתחושת החמצה.

הזנחתי.

הזנחתי את עצמי.

הזנחתי את חדרי.

אני מנהלת חיים בתוך בלאגן בלתי נגמר.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל,

למצוא פיסת זמן פנויה בשביל להתחיל לעצב ולשחק.

לסדר הכל, למען הנוחות.

הכל מטונף.

סדינים מוכתמים בנוהל חיים מוזר.

מאפרות, כוסות, סקאץ בוק ועשן סמיך..

בסופ"ש שחלף שאלת אותי אם אני קולטת שעזבתי,

שעזבתי את נצרת ואני חייה את חיי בתל אביב.

אני חושבת שאסימון רק מתחיל לרדת..