וידוי הריגה

תמיד אהבתי זכרים דפוקים,
עם עיניים עמוקות מלאות בלאגן,
עיניים להתאבדות, שכובשות רק מתוך יצר הסקרנות.

צבט לי בלב שלא נלחמתי עלייך אז,
צובט לי בלב היום שיכלת להיות שלי.
לא השתנת, רק הזדקנת.
אינני חיילת צעירה שהתאהבה בתל אביבי בלונדיני טהור.
היום שכנתך,
בחורה שאתה פוגש בבר ונזכר בפעם,
איך הכל היה דרמה אז,
איך היא ,חברתי, התאהבה ונשרטה עלייך.
איך שנאתי אותך.

עטיפות של ממתקים שלא השתנו.
היום אני אחרת, רואה אותך שונה.
עדיין..

איך לא נלחמתי עלייך פעם...
איך היום אני חסרת כלום במצב אלייך.
יכולה לקבל את אשלייתך
בתוך ענן של גולדסטאר ווודקה..
לכמה רגעי חסד..