יום ראשון, 28 באוגוסט 2011

דממה

כבר שחכתי אך כותבים,
איך משחררים הכל,
איך זורמים...
עמוסה במחנק של אשליות...
חסרת השראה...
בחלום התל אביבי לא מוצאת מקום.
תקועה בנק' האין חזור...
הכל גלגל הענק..
לא זוכרת רגש מהו..
גיל 16 רחוק, לעולם לא עוד..
שורות על גבי שורות..
אותיות ומילים צרובות במוחי.
צריכה לתת לעצמי לעוף...
להאמין יותר, לפקוח עיניים.
אי אפשר לשבור שגרה
אי אפשר לבקש עוד...
עצורה

אני כל כך אבל כל כך רוצה..
מה יהיה?

פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)