להתראות וברוכה הבאה

החלטות על שינויים עולות תמיד,
נבנות לאט לאט במגירות החשוכות של המוח.
ליישם אותם הרבה יותר קשה,
לרוב הם חורטות גורל.
להגיע למצב שאתה מקיא מעצמך,
כואב, כואב עוד יותר לא להשתנות.
אז הזזתי את עצמי מנצרת עלית,
אבל אני עדיין אותה עצלנית רקובה שלא מתקדמת.
אני עדיין תקוע בראש עם אותם בחורים, אותם חלומים מטופשים.
מתפללת להפגש ברחובות העיר עם רוחות מהעבר.
למי זה טוב? בטוח לא לי.
אז חדרי באמת מבולגן ומלא עשן.
בקבוקי יין ובירה פזורים במרחב הקטן.
שופינג , בירה ומסיבות מפגרות עד אור הבוקר.
הכל לא בריא לי.
קורסת זאת המילה.
כנראה שהגיע הזמן ליישם את השינוייים הרצים בראש.
אז השיער שלי ירוק.
אי אפשר לפתוח דף חדש על בסיס רקוב מהיסוד.
צריך לעצור את עצמך, לריב עם עצמך.
מועדון קרב ממש.
להפסיק להיות לואיס, להתחיל להיות לסטט,
הבחירות בידיים שלי.
למות על סדין מטונף.
להפסיד לרדוף.
לחיות למען ...
להגמל מהכל, להתמכר מחדש...

מחר יום חדש, ואולי בבאמת אתחיל ליישם.
להתראות וברוכה הבאה